בחזרה לעמוד המאמרים

להיות שמנה ולרזות – סיפור של התמודדות והצלחה

אורלי יונה דרורי

פרולוג

זהו נשברתי החלטתי להשמיע

אני שומע אותך מאז ומתמיד ויש לך מה להגיע עלי.. בלי עין הרע..

את לא אוהבת אותי, אני ממש לא אוהבת אותי וזה לשון המעטה. את סוחבת אותי .. נו יש לך ברירה .. אני עלייך אבל לצערך אני מכל הכיוונים והרבה מלפנים .. טוב רק שתדעי שאני יושב רחב גם מאחור….

אני אספר לך סוד.

כמו שאת תקועה איתי אני תקוע אתך ושלא תחשבי שזה מציאה גדולה ,להתמודד אתך. כן את. אני יודע שאני שלך ואת שלי אבל בואי ואני אספר לך קצת מה עובר עלי.

אני

אני הגוף שלך

הגוף שאת לא אוהבת

הגוף שהחלטת שהוא הורס לך את החיים

אני ..

משהו שהיית רוצה שלא יהיה לך , את תמיד רוצה של משהי אחרת .. אז רק שתדעי שאני יודע הכל .אני שומע מה את אומרת לעצמך כשאת מסתכלת עלי שאת מקטרת לחברות שלך, איך שאת מתבכיינת אצל הדיאטנית שלך ובקבוצה התמיכה ,אני יודע הכל.

אני חושב שהגיע הזמן שאת תדעי קצת עלי. כי עלי את אף פעם לא חושבת , רק על מה שאני גורם לך.

אז זה הסיפור שלי

אני הגוף שלך , ויש לי מה לספר לך.

תחזיקי טוב את כל כולי…

אנחנו הולכים להתאחד ואולי נצליח לעשות משהו יחד שיהיה טוב לי ולך .

אני הגוף שלך . וזה הסיפור שלי.

אספת הורים בבית הספר.

אנחנו פה אני ואת ועוד הרבה כמונו. את מסתכלת מסביב , תמיד את מסתכלת מסביב , לא חס וחלילה על התפאורה החדשה שהכינו הילדים והמורים לכבודכם ההורים. זה לא ממש מעניין אותך , את בוהה בכל האמהות הרזות האלה , אני מרגיש את זה איך שעכשיו את היית רוצה שיהיה לך גוף כמו שלהן. זה לא מפריע לך לגשת לדוכן ולקנות עוד בייגלה לילדים שלך שלא יאכלו את זה , רק שיהיה לך מה להכניס אלי עוד רגע ואז את תגידי לעצמך כמה שאת לא אוהבת אותי , טוב אז את לא אוהבת וממשיכה לעשות לי רע.

תראי כמה שזה מדהים על מה את חושבת , האימא של שרון מדברת אתך על הפרוייקט שעשו בכיתה ואת חושבת על הגוף שלה שאותו את כל- כך אוהבת , וכמה היית רוצה כמו שלה. ואת חושבת שאם היה לך כמו שלה היית אוהבת אותו ומתנהגת אליו יפה. את יודעת מה – אולי אם היית אוהבת אותי ומתנהגת אלי יפה.. הייתי נראה כמו שלה? חשבת על זה פעם? לא ,כי את רק עסוקה בלא לאהוב אותי ולהציק לי כי אני לא מספיק יפה. הנה כבר חיסלת כמעט את כל הבייגלה. אז אני סובל בשקט , מקבל את זה כי זה נכנס אבל אני כל- כך חסר אונים . אני לא יפה רק כי את לא אוהבת אותי.

בואי נלך הביתה , תרחצי אותי ותעטפי אותי בחולצה ענקית כדי שלא תצטרכי לראות אותי יותר הלילה. מה אמרה המורה על הילד? לא חשוב הוא ילד נהדר. רק שהוא לא יגדל כמוך שלא יאהב את הגוף שלו , זה מה שאני מאחל לו. שלא יסבלו שניהם כמוני וכמוך…

*

לילה מול הטלווזיה

נתחיל מזה שאני לא רעב עכשיו. אני מודיע חגיגית שאני שבע ואין לי שום צורך בעוד אבות מזון .

למה אני אומר כי אני מרגיש את האי שקט שלך , אנחנו צופים עכשיו בטלווזיה , משעמם לך בפה, שמעתי אותך אומרת לבן זוגך שיחיה שיביא לך משהו.. מה מה את רוצה עכשיו? למה? אני לא רעב? את שומעת? למה את לא שומעת אותי.

בואי תתרכזי.

אכלנו לפני שעה , יודעת מה אני עושה עכשיו? ברוך השם את נחה לך.. כן היה לך יום ארוך.. אבל אני .. אני עכשיו מנסה לפנות את הכל, לעשות סדר בכל מה שנכנס אלי, מה להשתמש , מה לאכסן, מה טוב, מה לא טוב. ואפוא לשים כל דבר. זה כאש ראש גם ככה עם כל מה שאת מכניסה אלי.. תני להסתדר עם מה שיש. אל תכניסי עוד.

תשמעי .. שניה לפני שאת פותחת את הפה הגדול ועושה ביס: זה הולך להיות בצד כי אני לא צריך את זה. את שומעת לא צריך את זה.זה הולך לצד.. לצמיג הזה בבטן או לירכיים שלך , מה אני אעשה .. שם עוד יש מקום, שם תמיד יש מקום.. קיבלתי אישור מהפיזיקה הגלובלית .. מותר לי להתרחב לכל כיוון אפשרי .. ואיך שאת מתנהגת אני נאלץ לנצל את הזכות הזאת.. להתרחב לכל הכיוונים.

יאאלה תעמיסי עוד כמה בוטנים.. זה ישר לצמיג שבגב..

רק שלא תגידי אחר כך שלא אמרתי..

אבל מה שבטוח שאת כן תגידי זה שאת לא אוהבת אותי..

נו.. איך שאני נראה כבר .

את לא מוכנה לראות אותי.. לא מסתכלת עלי , לא נוגעת בי ולא מסתכלת במראה.


לקריאת המשך הספר שלחי לי מייל ואשלח לך

השארת תגובה